מאישה אל אישה

,מילים שיוצאות מהבטן
.מילים של אישה
"כמו: "חוזק" ו"חולשה
,"רגשות", "אימהות"
..."גילוי", "התמרה", "יצירה" , "מכשול" ו"מצוקה"

,מילים, מילים, יוצאות היישר מהקרביים
בחופשיות וביצירה
,ללא כל צנזורה
.כשבדרך – החל תהליך של התמרה

דרך כל המצוקות
דרך המכשולים
.למדתי – לבקש עזרה מאחרים

אישה רגילה אנוכי , כמוך וכמו רבות אחרות
,כתבתי עבורי את ספרי
וכעת הזמן עבורכן
.לגלות גם את עצמכן

,אתן תמצאו בספרי
,אתגרים ומצוקות
.מכשולים ועצמות גבוהות
,ודף אחר דף תהפכו
.ובהפתעה –את עצמכן תגלו

.הספר נכתב מתוכי, האישה
.מהחיים הללו, ולא מסתם חולשה

,שאבו כוח
,קבלו אותי לליבכן
,התרגשו עמדי
,צחקו בקול רם בשמחתי
- ואם דמעה תיזל על אותו דף
,הניחו לה להיספג אל תוך המילים
,הודו לה שאתכן עזבה
,ואותה דמעה תחזור להיות
אך ורק
.דמעה של שמחה

מאישה לאישה

תודה

,מודה על הכול
,על הדרך, הקשיים
.השיעורים והחיים

תודה לכל החברים
,שפגשתי בדרך
תודה על שאפשרתי
,לעצמי לבקש
תודה על שנתתי לעצמי
,לשים ראש על כתף

תודה שנתתי אמון
וצעדתי בדרך בבטחה
,תודה על כל מה שיש
.כולל, אני ואותך

תודה על היש כולו
,שלא ניתן שלא לשים לב לאוצרו
,תודה של נתינה
.תודה על עזרה קטנה

תודה על שנתתי לעצמי
להעריך את יופיי
להרגיש את המעט
,לחוות את הכמעט

,תודה לחיי
,לבני
,לחבריי
,לכל שאותי סובב
- ואני מודה על כך
.מקרב לב

פנטזיה

,רוקדת בחלום
,מסתובבת בחיוך
.כתינוק בן יום

,לא יודעת
,לא רואה
למי אכפת
.מה קרה

,רוקדת, מדלגת
.שמחה וצוהלת
הריקוד סוחף
,הלב רוטט
,נותנת לעצמי תשורה
.מהלב – לנשמה

,הסחרחורת מתקרבת
.איני מתרגשת
ממשיכה בריקוד
.באותו הקצב

כולי רטט
.כולי חיה
.אני – החיים
.הריקוד- הנשמה

.לקחתי לעצמי התשורה
.ולעצמי התודה

לידתי

.היום, לפני 53 שנה, נולדתי לאימי יולדתי
.וכעת, כמידי שנה , שוב מתרחשת לה לידה
,מה תהיה דרכי
,באיזה אופן
?ודרך מי

,איוולד דרך עצמי
מתוכי
,העובר שבי הולך ומבשיל
.ומתכנן לבצע מהפך בצאתו מרחמי

לא – להתהפך וליצור מעקף
.כן - לעשות מהפך ולהיוולד בדרך הנכונה
.לפרוץ דרך, לצאת מהגבולות

ואני – ארשה לו את כל זאת

,ארשה לו להיוולד מהפכן
.למען יראו אותו וייראו – אנשי כל העולם
ארשה לו להיות יזם
למען יוליד רעיונות ויורידם מהמרומים
.לבני האדם

אניח לו להיות הוא עצמו
כי רק כך – יהיה פורה, ילדי
.ומחובר למהותו

,ארשה לו לחלום, בגדול
,לשאול שאלות, להיות ספקן
.ומלא התנגדויות

...אופס
,הוא "מתהפך" בבטני
-בועט, כאילו אומר
,"אני רוצה להסתובב"
,ובעוד זמן קצר
."לצאת"

...אופס
...אבל, עוברי הקט
!זה כואב

.גם זאת אני מרשה לך
.אין לידה ללא כאב ומצוקה
.אין צמיחה ללא שממה
.אין אור ללא אפלה

,ובכן, הלידה קרבה
.ואני תוהה
האלד את האישה
?שעושה מהפיכה

את השתקנית
שתדבר מול קהל
,שתתבטא בציור וכתיבה

- את האנונימית, הקטנה, התלמידה
.שהופכת לגדולה, מוכרת, מדריכה

את חוסר הודאות והספק, שהופכים לקובעי-הכללים
משתנים כל הזמן
ומושכים בחוטים

-את החיים הקבועים הבטוחים
.ההופכים למשתנים ומעניינים

היום אני יולדת
.היום אני נולדת
היום אני יולדת את עצמי
.מחדש
מוציאה לאור
,את העובר שבי
לחיים מלאי חיוניות
.אושר ובריאות
.הגשמה וכל טוב

.מזל טוב
...אואאו
!!!!!!! איזו לידה קלה
!!! איזו הקלה

כאב האהבה

.להתאהב – זה כואב

,זה נוגע, מלטף
.מחבק מהלב

.זה כואב – להתאהב

לעיתים נוגע עמוק
.ומפיל שכבות הגנה
,ואז – עם נפול החומה
,האהבה היא עירומה
.והכאב – בוקע עמוק מתוכה

-וכשצלצול בושש לבוא
,ואין עונה
הכאב מתפשט
.ונפרש לעבר הגוף המעונה

,להתאהב – זה כואב

,זה משמח
מרגש, מחבק
.מלטף

,כמו שמיכה
,כמו נשיקה
כמו משקה
,לאור ירח
כמו זריחה
.אל מול המזח

קצב הפעימות
מתחזק בכל דקה
-הלב מתרחב
.לעבר כל פינה

שולח מילות אהבה
.לכל איבר ותא

וברכות לבביות
.לכל נוזלי הגוף

,להתאהב
.זה כואב

רגעי השתיקה
זועקים בצעקה
מביעים הכאב
.הקורע בחשיכה
-להתאהב
.זה כואב

,כקוצים בשושנה
,הפוצעים בנגיעה
זה מוציא דמעות
,מהנשמה
.כמו דם הבוקע מהפציעה

-כה כואב
.להתאהב

לידה מחדש

.זהו שיר אודות לידתי

-עוד בטרם ניתן לי שמי
.נולדתי – בניתוח קיסרי
תשעה ירחים שהיתי וגדלתי
,בגן-עדן
.ברחם אמי

,משם, ינקתי את מהותה
מזונה ומלאי מספיק של תחושות
.ל-100 שנה
,תביעת האצבע ניתנה לי אז
.וכך הגעתי לעולם החדש

,טרם הוולדי
נבראו עבורי
,חוויות מימים עברו
שהטביעו חתמם
,כמו גומי חזק
...שהחזיק מעמד
.עד לזמן שלנו

,לאחרונה, החל להתפורר
.ויצא בשלמות באין בו צורך יותר

לפני יובל שנים
,נשלפתי במפתיע
,מהמקום המוגן
,כשלפתע בפליאה,מצאתי עצמי בחוץ
.מבלי שעשיתי מאומה

.לא דחפתי, לא התקדמתי ולא התאמצתי
.חסכו ממני את הסבל שהזכרתי

,אך האם באמת נכון
,לקבל חיים כך סתם פתאום
?ללא השתדלות, מאמץ וזיעה
.זוהי השאלה

סובבתי גבי לחיים
וסירבתי לצאת
,את זו הקונכייה
,בה היה אור תמיד והמון הגנה
.כל-טוב, וגם שתייה
,מוקפת במי- החיים
ברחם שהיה
.כל-כך נעים

,מוגנת מכל פגע
,זעזוע וטלטלה
.כך שהיתי תשעה חדשים בבטחה
,כשלפתע, כך פתאום
,בהיותי עיקשת וחסרת כל הגיון
,מבלי להתמודד בלחצות ימים וגבולות
...החלטתי, שעל אימי
.ניתוח קיסרי-לעשות
,שלפו אותי תוך שנייה
,והנה אני, מופתעת
,נושמת אויר בריאה
.ללא שום הכנה

?מה אעשה? ואיך יהיה
...איש מעולם לא חשב ש
?!?עלי ליטול חלק במעשה

כולם יעשו הכל עבורי
.ללא התמודדות וקושי מצידי
,למעשה, אותה תעלה שלא חציתי
-עד רגע זה
.בחיי יצרתי , כמו מחזה

-ועד.. שלא חוויתי קושי, התמודדות ומייצרים
!לא יצאתי למעשה באמת לחיים

נולדתי מחדש
ודרה בשכנות טובה
,עם מתיקות החיים
.וגומעת יום-יום מתוכה

,כפי שהבנתי
.אין לקצר תהליכים,למרות שאורכים המון שנים
כל קיצור הוא אורך נוסף
וכל דרך נוצרת
.על מנת שבה נתהלך ונצעד

,כל גבעה בה
,היא מכשול, ומבחן
והזדמנות לגלות
.את האור כבר כאן

,ואם יש הר גבוה
,עליו נטפס בבטחה
ונצפה מגבוה
:על אשר מסתתר מעברו
.השמחה, התקווה

,דחפתי חזק את החיים
,לא מתוך הרחם
.אלא מתוך המייצרים
!וזה ממש לא נעים

,וכעת, משנפתחה לי הבריאה
אני יודעת שהלידה

,שהיא אמורה להיות רווית סבל ודאגה
,התרחשה לפני, כעת
.ברגע זה.כפליאה

כל התמודדות וקושי
,הוא פתח להזדמנות
-וכל קיצור דרך
!במהותו-טעות

אין הלומד את חייו
,אלא דרך מסלולו
-ולא חשוב מה יאמרו הוריו וחבריו
עליו ללכת
!בתלם חייו

,זהו שיר על לידה
.כמו על מסלול נחיתה
עברתי דרך פתלתלה
.עד שקיבלתי את זו התובנה

,אל לכם לשמוע בקולי
,הרי את דרככם תסללו
!ולא בכדי
ורק כאשר
ימלאו גם לכם
- יובל שנות חיים
אשמח להיפגש
ועל כוס קפה לדסקס
...אודות כל המילים האלה
.מה למעשה הם אומרים

ולקבל מכם תובנות
.על רצונות ואשליות
ועל החיים
.כפליאת כל הדורות

החיים יפים

החיים יפים
בעודי מאוהבת
,החיים צבועים בוורוד
.בעודי יוצרת
החיים חברותיים
בעודי משתפת
החיים שמחים
.בעודי צוחקת
החיים קיימים
בעודי כאן
החיים מתרחשים
.לנגד עיני
אני משחקת בתפקיד הראשי
.באלה החיים, החיים שלי

אני יוצרת, כותבת, מציירת
מאוהבת, מנגנת, שמחה ומאושרת
מודה ליקום
שזכיתי להרגיש את חיי
ברגעים פשוטים של החיים,בראותי
.טבע, ים , עצים, חיות ואנשים

יום השוויון

......כעבור שנה
.מילים מתוך הדרך
מילים שאספתי מהדרך בשנה הראשונה
.להיוולדי מחדש

,חושבת עליך
,ולומדת בזכותך
- שלבקש עזרה
,זה משחרר
מניע, מעצים
.ודוחף קדימה

?ועוד מה לימדת אותי
- שלחיות
.זה להיות חפשי
- שלהתאהב
.פותח את הלב

,שלצאת לחופשה
- זה להצהיר
.שאני ראויה להנאה

שאבנים – גונזים בתוכם
.חכמת עולמים

.הם מורי דרך, מדריכים
.הם חיים – בהיותם משתנים
.עומדים על שלהם, מתמידים

שזיכרונות העבר
הן אותם אבנים
,המונחים בצד הדרך
,שספגו פגיעות
.צלקות ואין בהן צורך עוד

,שאהבה
.זו אני

,זה להתפלל עבור אחרים
.להרגיש, לשמח, לתת ולטפח

שציוץ ציפורים
,זו שירה
והודיה על היותי ברת מזל
.כדי לשמעה

-שמשיכת מכחול בצבע
.זו יצירת הנשמה
.הנאה ועונג בצידה

.והיום הוא האתמול של המחר
וכל יום הוא שיעור נפלא
.במכללת החיים המופלאה

- שפחד
.הוא הכלי לעוצמה

שאהבת החיים היא נכס
.שערכו אינו בר מדידה
.ואהבת האדם כלולה בתוכה

שניסים ונפלאות
מתרחשים תדיר
ורק עין רואה
פוגשת אותם
.בפליאה ובהרמת גבה

ותודה לכל שסביבי
לחיוך
לעיניים הרואות
לציוץ הציפורים
להתרחשות החיים
.ולעצם היותי אני

מאחלת לעצמי ולכל שסביבי
שנה נפלאה
צעידה נבונה בדרך
הפותחת לרווחה
.את שנת חיי השנייה

(מה למדתי (מילים מתוך הדרך

,חושבת עליך
,ולומדת בזכותך
,לבקש מאחרים עזרה
.למרות שזה לוחץ בנשמה

?ועוד מה לימדתי אותי
-שלחיות
.זה להיות חפשי
-שלהתאהב
.מכאיב בלב

שלצאת לחופשה
,זה להצהיר
.שאני קיים

,שלהתבונן
,גם באבנים
.זה לומר שיש המון עולם

- שאבנים
,הם מורי דרך
.מדריכים

-שזיכרונות העבר
הן פגיעות
.וגם חוסן

,שאהבה
.זה להתפלל עבור אחרים

-ודפיקות לב מואצות
,זה התרגשות
.זה אומץ
.זה סימן

,שציוץ ציפורים בחלון
.זו שירה

,ושסימנים נראים בדרך
,ב- אבנים
,אנשים
,קולות
.וצבעים

שציור בצבעים ומכחול
.זו התמזגות

וירושלים
.היא אם המלכות

,שיובש
,ורוח מדברית
,"ו"ללכת עד הסוף
-"ו"אל דאגה
יכולים לגור יחד
.באותה הסוכה

ושהיום ניתן לגלות
מה שאתמול
.לא הייתי מוכנה

,שעוצמה היא מפחידה
,שרגליים רועדות
.זו תחושה נפלאה

,שהטבע הוא ענק בהדרו
.עצום ואינסופי
מחריד בגודלו
.ועוטף ברכותו

,וכלום לא קורה ברגע
,אלא בשלבים אינספור
-כשבדרך
קורים דברים
.נעימים, כמו ניסים
,לפעמים פגיעות
.כוויות, מהמורות

שרק וודאות וסבלנות
תיתן לנו
.את האור לגלות

,ריח נעים
,בקתה חמימה
מה עוד צריך
?כדי לחיות בבטחה

,המחשבות מפזזות
,מילים מתחברות
,וכל זה
,אתה לי נותן
,ביד חמה
.המושטת באהבה

,ולך
נתונה בהוקרה
ובאהבה
.התודה

למען שני בניי - צוואה לחיים

,אם היום הוא יומי האחרון
,ומחר "אשן" על משכבי בשלום
:ודאי תכעסו, או תרטנו, או, אפילו בלבכם, שאלות תשאלו

,"רגע, אמא..... לא סיפרת לנו דברים כה רבים
?לא הספקת,.... ואיך , איך התחמקת
,רגע, אמא, בכל פעם שניסית להתקרב
,ואותנו דבר מה ללמד
,התרחקנו למשחקינו, לשיחותינו, ולעינינינו השגרתיים
,כשתמיד, ותמיד חשבנו
:ובזה היינו בטוחים
,אמא, תהיה לנו תמיד, לעולמי עולמים
.כמו ארץ מבטחים

-ואולי, לא שמענו, לא הקשבנו, ואולי
,לא הבחנו
,מעבר למילים
".מה שאמא רצתה לומר לנו, הבנים

,אז לכם, בני
:הנה מילותי
אם תשאלוני, מה באמת אשאיר לכם מעצמי
:זאת אומר
,זו הוויתכם, שלכם, שיצאה מתוך תוכי
,בכל תא ותא בגופכם, וברסיסי נישמתכם
.נמצאת אני, מהותי, ונשמתי
,אתם, כל עולמי ואהבתי חובקת אתכם בדמעות אהבה
.עת כותבת אני לכם מילים אלו כצוואה

,חיו את החיים במלואם
.כל יום, כמו שנה
.יפה, מלא בצבעים ומנגינה
,נישמו אותו לתוככם
.חוו אותו בנשמותיכם
.הרגישו אותו בכל רמ"ח אבריכם

,כן, הרגישו החיים, את הרגע
.הרגישו איך לתת, לאהוב ולחבק
,נצלו כל יום עד תומו
,עשו בו נפלאות שיעזרו לסובבים לכם
,חישבו ברצינות לשם מה אתם כאן, בזה העולם
,"בזו הפלנטה, בזה ה"בלגן
-וכשתגיעו לתשובות, לתובנות ולפתרונות
,תבינו
,שיש לחיים מטרה
,אמנם קיבלנו אותם במתנה
.אך לא סתם לבטלה

,באנו להשפיע, לעזור, להמציא ולגלות
ליזום ולבנות
,ולהטביע חותם
.על זה העולם

,כשמטרה זו ברורה
,ולקראתה הולכים אנו באהבה והתמדה
,אין שום דבר בעולם
.שיסיט אותנו, ויפריע, וימנע אותנו מלהגשימה

,לכן, זיכרו
,גם אם נדמה לעיתים, שממנה התרחקנו
ואזנינו רק קולטות את ה"רעש" של שאון החיים
,והקולות העזים היומיומיים המטרידים
-ואת הלחישה של זו המטרה, כמעט ואיננו שומעים

:גם אז זיכרו היטב
.זו הלחישה, חזקה יותר מקול צעקה
,היא לא תתן לכם מנוח
.עד שתדע,שאתם שומעים את מילות הלחש שלה

,ואז, תרגישו שהיא שוב עולה
,הכמיהה להגשמה
.מה שקוראים אנו : המטרה
,ושוב, כהרף עין, נרתמים אנו ומיישמים
.מה שבחיים למדנו, לימדנו ומלמדים

-וכל שבחייכם תעשו ועשיתם
,יגיע לדור הבא ,לבניכם, לנכדיכם
.וכולם יושפעו ממעשיכם
,כי כך סובב היקום
,ממחזור למחזור
,מצחוק לפרח
,מצער לכאב
,מהתגברות לנצחון
,מעשיה לסיפוק

,מדמעות צחוק וקולות מתגלגלים
.להגשמת מאווים בחיים

,אל תפסיקו לעולם
.להיות "בני-אדם"
,לכבד איש את רעהו
,עני וקבצן
.כי כולם-כאחד, כולנו בני-אדם

,מאותה נשמה עשויים כולנו
!ואם טוב לאחר – מה טוב לנו

-ואם אנו נשמח, ונשתף ונאהב
כל העולם סביבנו
.ישוב ויפרח

,בני, אתם כבר ממש גדולים
.ואני גאה בכם, כעת, כמו בכל השנים

איני חוששת לעזוב
.אני בכם בוטחת
.יצאתם כבר לדרך, וזה לא מהיום
.כל אחד מכם, בדרכו, ישיג לעצמו את השלום
,השלום הפנימי, שיגשר על מחלוקות
.על התלבטויות וספקות

,להיות שלם, זה לחיות בשלום
.והשלמות היא הוויה ותוצאה של חיינו אלו על פני האדמה

,תמיד איתכם אהובי
,מנשקת אתכם, גוזלי
.עופו והצליחו, בני

,אוהבת
.אמא

בית חלומותיי

.שלום לך, בית חלומותיי
,מעולם לא כתבתי לך
.בית שלי
,יפה ומהודר
.מסתורי ומלכותי
.כך אתה עבורי

,מעולם לא כתבתי לך
.בית שלי
.אתה עבורי – גג לראשי
,עמוד שידרה – לגופי
.ונר- לרגלי

.אתה עבורי – סיפור חיי
.כאן גידלתי את בניי
,בך דרתי בעת שימחה
קירותיך הגנו עלי
.בעתות מלחמה

,אתה היית לצידי ברגעים קשים
,נתת לי תמיכה ומרחב
.פתרון – לכל מצב

,תמיד לצידי
,כמו נסיך יפה תואר
,הנחבא בין העצים
מסתתר בהדרו
.ושומר תמיד על יופיו

משתבח עם השנים
.מעוטר בעצי פרי בשלים

,הילדים גדלו
.את הקן עזבו
נותרתי בגפי
-כאן, בתוכך
.בית שלי

קשה לי לומר
- מעולם לא כתבתי זאת
,קשה לי
!קשה את כל זה לשנות

,החיים משתנים מנגד
מיום ליום
,בכל שעה ושעה
,אני סבורה
,בית יקר
.שאין לי ברירה

...יתכן וארצה
...איני יודעת איך לומר את זה
- ובכן
...אני מתכוונת לך לספר
...שאני חושבת לעבור
.לבית אחר

,בית שיתאים למציאות חיי
,לצרכי העכשוויים
.לימים הבאים

,סלח לי, בית
.שאני חושבת לעזוב
- הרי, היית עבורי
.רק טוב

.תבין, בבקשה
.זה צורך השעה
,החיים דוחפים אותי לנוע
ומוטב שאשמע
ולא אוותר קשורה
.לא לאדמה, ולא לחלקה

אתה אפשרת לי
,חופש ומרחב
באמצעותם אתקדם הלאה
.בהכרת תודה מלאה

אני אסירת תודה
.על כל מה שאתה
אני מודה באהבה רבה
- כשהמחשבה על עזיבה
.מנשוא קשה

,בהיפרדנו,תמיד תהיה עמי
,והפעם תגור בתוכי
כפי שנשמתי נטבעה בך
.מזה עשרים שנה

,תודה בית
.על ההקשבה
האפשור לחיים תומכים
,נתינה תמידית
,והרגשה אינסופית של מרחב
.הגנה, בטחון ואהבה

,אוהבת אותך
.בית חלומותי

"העולם שלנו"

"העולם שלנו"

שיר שכתבתי בהשראת סדנת ציור - אינטואיטיבי להורים וילדים בהדרכתי.

זהו מסע מרתק ומפתיע לגילוי היצירתיות וטיפוחה. במהלכו אנו נפגשים עם
הילד- הפנימי שבנו, עם שמחת החיים, לומדים לבטא רגשות באמצעות צבעים,
ליהנות מיצירה נטולת ביקורת ותחרותיות, ומעצימים את הייחודיות והדמיון
להמצאות חדשות.
זהו אחד הכלים החשובים לשינוי בכל תחום בחיים, תוך פיתוח האינטואיציה
בחוויה של שחרור. האתגר הוא לשמר את היצירתיות הטבעית של הילד
ולאפשר לו החופש לפתח אותה באושר ובריאות.

החזון שלי: ילדים מאושרים על הפלנטה.

כולי תקווה, שהשיר יתנגן לכל עבר, וייטיב עם כל הילדים:
הילדים שבנו, הילדים שלנו, הילדים של כל העולם.
זהו מקור אדיר לריפוי והשראה עבור כולם.

"הילדים של כל דור ודור – היו ויהיו תמיד – התקווה של העולם והעתיד.
הם המבוגרים של המחר." / הרב שרגא פ' ברג.

העולם שלנו

עולם בו כל פנטזיה
.אפשרית והופכת לקיימת

.עולם בו השינוי מתחולל בכל פינה
,עולם צבעוני
.כל הזמן בתנועה

,עולם עשיר ומגוון
,בו טעמים רבים נושקים לחיך
בו כל לשון מדוברת
-מובנת כהלכה
.בלי תרגום, בלי הסברה

,זהו עולם קסום
.בו ניתן להפוך כעס ליצירה

.עולם בו זאב דר עם הכבשה
,עולם דינאמי
.כל הזמן בתנועה

-העולם שלנו
.שלי ושלך

,עולם של צחוק מתגלגל
.בו אין מקום לכוחו של הרגל

,עולם מלא כישרונות
.גם בלי תכניות טלוויזיה שונות

,עולם בו כל ילד הינו אמן
.יזם ויוצר מציאות
עובר ממצב למצב
.במקצועיות

,עולם של דמיון
,מספרי סיפורים
עולם בו כיף גדול
.להיות ילדים

,בואו ונטפח את העולם הזה
,נשרה חיים בכל פינה
,נאפשר שינוי בכל יצירה
נשמר את החיים
.על פני האדמה

,נבטא את הכאב
,את הכעס שבלב

,נוריד מסכים
.ונהיה ילדים

,נתלכלך ונשתובב
,רגע כאן
.ורגע שם

נאפשר לעצמנו
את האושר הנכסף

:ונמלא אחר המשאלה
.ילדים מאושרים בפלנטה האהובה

stpom@bezeqint.net    אסתר פומרניץ - אמנית ויוצרת   טל: 048251225   נייד: 0522741535